×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית כ׳תנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין⁠־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גׇר בִּגְרָֽר׃ (ב) וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל⁠־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת⁠־שָׂרָֽה׃ (ג) וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל⁠־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל⁠־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר⁠־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל׃ (ד) וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם⁠־צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג׃ (ה) הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר⁠־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא⁠־גַם⁠־הִ֥וא אָֽמְרָ֖הא אָחִ֣י ה֑וּא בְּתׇם⁠־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת׃ (ו) וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜יםב בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתׇם⁠־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם⁠־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ⁠־לִ֑י עַל⁠־כֵּ֥ן לֹא⁠־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃ (ז) וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת⁠־הָאִישׁ֙ כִּֽי⁠־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ג וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם⁠־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יבד דַּ֚ע כִּי⁠־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־לָֽךְ׃ (ח) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכׇל⁠־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת⁠־כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃ (ט) וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה⁠־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶֽה⁠־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי⁠־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל⁠־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי׃ (י) וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל⁠־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת⁠־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (יא) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּיה רַ֚ק אֵין⁠־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל⁠־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃ (יב) וְגַם⁠־אׇמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת⁠־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת⁠־אִמִּ֑י וַתְּהִי⁠־לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃ (יג) וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֮ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כׇּל⁠־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי⁠־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃ (יד) וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ (טו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב׃ (טז) וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא⁠־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖לו וְנֹכָֽחַת׃ (יז) וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל⁠־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת⁠־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת⁠־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ׃ (יח) כִּֽי⁠־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּעַ֥ד כׇּל⁠־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל⁠־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אָֽמְרָ֖ה ל=אָֽמְרָ֖ה בגעיה ימנית
ב הָֽאֱלֹהִ֜ים ל=הָֽאֱלֹהִ֜ים בגעיה ימנית
ג בַּֽעַדְךָ֖ ל=בַּֽעַדְךָ֖ בגעיה ימנית
ד מֵשִׁ֔יב =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ה,ש2 (בשתי נקודות לזקף קטן) וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים נוספים ובדפוסים וקורן, וכך אצל ברויאר
• ל=מֵשִׁ֗יב (בנקודה אחת לרביע), וכך במג״ה. ייתכן שיש כאן עדות למסורת קריאה אחרת, אבל גם ייתכן שחסרה הנקודה השנייה בטעות (ההבדל הנפוץ ביותר בתחום הטעמים הוא נקודה אחת מול שתיים).
• הערת ברויאר
ה כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי =ל,ש,ק3,ו (רביע)
• ה,ש2,דפוסים=כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי (זקף קטן)
ו וְאֵ֥ת כֹּ֖ל =א⁠(ס),ל,ש,ש1,ק3,ו,ה,ש2 <א⁠(ס)=וְאֶת⁠־כֹל סגול? אינו כן אלא צֵרי ומרכא> וכמו כן בתיגאן
• דפוסים=וְאֶת⁠־כֹּ֖ל (״ואת״ מוקפת ובסגול בהטעם)
E/ע
הערותNotes
(ב-ג) ואמר ויסע – חזר אברהם על מעשה זה ואמר על שרה שהיא אחותו, והלא כבר ראינו מה שגרם לו {דבר זה} במצרים מן היגון והתוכחה. גם אנו רואים את הכופרים המונין אותנו בכך עד היום ואומרים: מפני מה לא אמר את האמת ולא בטח בה׳ כי יותר טוב היה שיחטאו הם תוך ידיעה {שהיא אשתו} משישקר הוא, ויביא את שרה בצרה, ואנשי הארץ יהיו נקיים מעוון במעשיהם עמה. ונאמר, ובאלהים נעזר: הנוכח במקום המעשה רואה מה שהבלתי נוכח אינו רואה, ואברהם היה אחד מן החכמים והמאמינים, שאינם ״מניחים דבר שלא במקומו״. וכשאנו רואים שפחד מפני המות, אנו יודעים, שאמנם נתאמת אצלו, שדרכם להרוג אנשים בגלל נשותיהם, ולפיכך ירא היה אברהם שיהרגו אותו, ויקחו את שרה באיסור, ואסון יבוא עליה ועליהם, ואולי גם תאבד האומה כולה עם המלך אם יעזרו לו, או על שתיקתם, ומשום כך ראה לנכון לאמור ״אחותי היא״, בדרך הסתרת מלה אשר הזכרנו, דהיינו שהיא קרובתו, דבר שהוא מותר מצד הלשון, ועל ידי זה יחלץ הוא מן המיתה ומן האסון, והם – מן החטא. ואם יכשלו בחטא ויקחו אותה, הרי בהכרח יהיה זה באחד משני האופנים: א. או שידברו עמו עליה בצדק וביושר, ואם לא ישיא אותה להם, לא {יקחוה}. ב. או שיתנהגו אתו בכפייה, ולא יבקשו ממנו רשות עליה, ואז הרי עוד יש בידו לתת לה גט פיטורין, ותהיה היא מותרת על פי הדין, והם נקיים מעוון חמור, ואף שאינם ראויים לכך; ולא עוד, אלא שיתכן שהיה דרכם לתת גט לאשה בשעת סכנה מפני השלטון. ואמר אברהם אחותי היא ולא אמר ׳אשתי׳ כי כך היה האמת, ויהיה זה כמו שהיה היוצא למלחמה, בזמן שלטון ישראל, נותן גט על תנאי לאשתו, כמו שאנו מחייבים בזמננו את המפליג בים לתת גט על תנאי לאשתו, וכמו שהיה הכהן הגדול ביום הכפורים נותן גט בתנאי לאחת מנשיו. ואם עשה זאת {הרי מוטב}, ואם לא, הרי אפשר היה לו לעשות כך בכל שעה שיראה צורך בכך, ולהציל את הכל. הלא תראה, שהתורה חוזרת על מעשהו זה, ומדברת על כך בנעימה של שבח, וגם מזכירה דבר דומה לזה אצל יצחק, מבלי להתבייש בכך. ואלמלי היה בזה מהמכוער והמגונה, לא היתה חוזרת על זה, ואף הוא לא היה עושה זאת מעיקרא. ואם כן הדבר, מה מקום היה לענוש את פרעה ואת אבימלך? נאמר, אלהים יתע׳ רצה שלא תצא שרה מתחת ידי אברהם, ולו היתה רק שדהו, שכן כתוב: ״כי לא ינוח שבט הרשע על גורל צדיקים״, וכדרך שאמרה התורה: ״ולא יחמוד איש את ארצך״. ומה שאמר לאבימלך: והיא בעולת בעל מתפרש יפה בשני האופנים. (ד) ומה שאמר: הגוי גם צדיק – אפשר שנתכוון בזה רק לעצמו, וכדומה לזה אמר במקום אחר: ״לעם נכרי לא ימשול למכרה״, כלומר לאיש נכרי. ויתכן גם כן שנתכוון לעצמו ולעמו, וכמו שאמר: עלי ועל ממלכתי, הואיל והם הניחו לו לעשות כך, וכל שכן אם עזרו לו. (ה) ומה שאמר: הלא הוא אמר לי – כוונתו: היחס שביניהם ידוע רק מדבריהם, ואי אפשר לבררו באופן אחר, ובפרט כשהם באים מארץ אחרת. והוסיף: והיא גם היא – כלומר אלמלי היו דבריהם סותרים אלה את אלה, היה ספק נופל בלבי. ואמר: בתום לבבי – על כוונתו, ובנקיון כפי – על מעשיו, ולפיכך לא חזר המלאך ואמר: ״ובנקיון כפיך״, כי לא היה שם מעשה כלל. (ו) והכוונה האמיתית של ואחשך על ידי הודעה, לא על ידי כפייה, כלומר, הודעתיך שהיא בעולת בעל, כדי שתמשוך ידך הימנה״. והוסיף: על כן לא נתתיך – כלומר, באזהרה, אמרתי לך: הנך מת כדי שתמנע ממנה. והוסיף על כן לא נתתיך – כלומר: באיום, אמרתי לך הנך מת. ובדרך דקדוק והשערה, מילת מחטוא נכתבת בשלושה אופנים: א. מחטו ב. מחטא ג. מחטוא וזה כנגד שלוש מדרגות שבחטא: א. קל ב. בינוני ג. וחמור. א. הקל, כגון של אבימלך, שהרי אפשר היה על ידי גירושין, כמו שביארנו, ולפיכך נכתב ׳מחטו׳ ב. והבינוני כשל שמואל, לולא ביקש רחמים על העם, ומפני כך כתוב שם: ״חלילה לי מחטא לי״י״ ג. והעוון החמור – לשנות משפטי ה׳ ולדבר עליו סרה, ולפיכך כתוב: ״אשמרה דרכי מחטוא בלשוני״. ובאופן זה נאה לומר בדרך השערה בכתיבת סלו, סלא, סלוא, בשלוש מדרגות, באשר תהיה מדרגת כל אחד מהם גבוהה משל חברו (ז) ואומרו כי נביא הוא – אינו נתינת טעם להחזרת האשה, אלא נימוק למה שאמר ויתפלל בעדך, כלומר: מפני שהוא נביא תפילתו נשמעת, ככתוב: ״ואם נביאים הם ואם יש״. ואומרו: דע כי מות תמות – {הכוונה} בעצירת רחם, כמו שיפרש אחרי כן כי עצר י״י באיום והתראה, לא בפועל. (ח) ומסתבר שסיבת מה שיראו האנשים מאד – הוא מאורע סדום שחל לפני זמן לא רב, ואולי עוד לא שקט בה העשן, ואפשר שבשביל כך קדם ואמר: והנה עלה קיטור הארץ. ואמירתו לאברהם: מה עשית לנו ומה חטאתי לך היא להגדלת החטא, כי לא ידע את הסוד על דבר הגירושין. (ט-יא) והוסיף: ומה חטאתי לך – כאילו אמר: לו גם חטאתי לך, לא היית רשאי לגמול לי רעה בסיבת פשעי, ואברהם לא ענהו על כך, כי לא היתה פה שאלה. וכשאמר לו: מה ראית {בשאלה} השיב לו. (יב) ואומרו וגם אמנה {וגו׳} – מוכיח, שקרובת האם היתה, יותר חמורה, בעיני האנשים, מקרובת האב, והחוש מחייב כך, כי לגבי האם הרי רואים שהיא מעוברת ט׳ חודשים, ויולדת בצרחה, והשכנים מתאספים, והיא יונקתו ומגדלתו, ואילו האב אינו ידוע אלא בהגדת האם. ובדרך זו נוהגנו בגויים שהתיהדו, כי אמגושי שהתיהד עם אשתו שהיא אחותו מאמו, לא מאביו או דודתו שהיא אחות אמו מן האם, לא מן האב, אנו מפרישים אותם זה מזו, אבל בדודתו מצד האב לא, שהרי {אפילו} אשת אביו עצמה מותרת לו, וזה מפני שאבהות אינה ידועה בחוש, אלא בהגדת האם, והתורה לא האמינתה, מפני שהיא גויה. (יג) ויהי כאשר התעו אותי אפשר לפרשו בשני אופנים: א. לשון הוצאה, והיא מגזרת ״ושיני כפירים נתעו״, כי נשירה והוצאה {של השן} אחת הן. ב. או מענין התעאה, דהיינו: כשהתעה אותי מבית אבי, באומרו לי ״לך לך״, צוותי על הדבר הזה, ולא היה זה עול מצדו {של אלהים} אלא נסיון לשם תגמול. והכסות שהזכיר אבימלך לשרה, לא לה, נתנה אלא לנערותיה, וכמו שאמר לכל אשר אתך. ואפשר שלשם נימוס אמר כך, כמו שאמרה אביגיל בדבר המתנה, ונתנה לנערים, וכל שנתן אבימלך לאברהם לא נתן, אלא כדי שיבקש עליו רחמים, ואברהם גמל לו בעד כל זה בדרך שיזכר אחר כך. (טז) ואת כל ונוכחת – מגזרת נכח, שפירושו מול או נגד, כלומר: הכל לפניך, קחי מה שאת רוצה, ואמרי מה שאת רוצה. (יז) והשאלה בענין זה היא: אם הנגע עוד לא חל באבימלך, וה׳ רק התרה בו, מהו שאמר וירפא אלהים. ונאמר: ה׳רפואה׳ כאן אינה בהוראת ריפוי ממחלה {שכבר באה} אלא במובן מניעת מחלה, וכאמור ״כי אני ה׳ רופאך״, ומילת ׳רפואה׳ היא בת שבע הוראות.מהדורת פרופ' משה צוקר (ניו יורק – ירושלים, תדש"ם) (כל הזכויות שמורות לבית המדרש ללימודי יהדות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144